שאלות נפוצות


ש: מהו ההבדל בין איחור שפתי לבין הפרעה שפתית?

ת: הילד רוכש את השפה והדיבור בסדר התפתחותי נתון וצפוי מראש. כאשר הילד רוכש את המיומנויות הנ"ל בסדר הנכון, אך עושה זאת לאט יותר בהשוואה לילדים אחרים, מדובר באיחור שפה או דיבור.
כאשר הילד משתמש בשפה או בדיבור באופן, שאינו שגרתי ואינו מתאים לכל גיל שהוא- זו הפרעה של שפה או דיבור.


ש: מהן הסיבות להופעת איחור או הפרעה שפתית?

ת: קיימות מספר סיבות להופעת ליקויים בשפה:
1. חסך חושי. (כגון שמיעה וראייה).
2. בעיות התפתחות נרחבות.( כגון פיגור שכלי, אוטיזם ושיתוק מוחין).
3. תנאים סביבתיים. (כגון ילדים טעוני טיפוח עקב חסך סביבתי, פער תרבותי או טראומה).
4. פגיעה במנגנון השפתי מוחי ברמות חומרה שונות במרכזי השפה ובתהליכים המוחיים הקשורים בשפה. (לא תמיד ניתן לראות פגיעה כזו בבדיקות הדמיה). הפגיעה עלולה לגרום לליקוי שפתי ראשוני כגון: קושי בשליפת מילים ובשיומן, קושי בעיבוד מידע שמיעתי וקושי בתכנון ההבעה השפתית.

 

ש: מתי יש צורך לפנות לבדיקה של שיבושי היגוי?

ת: התשובה תלויה במהות השיבוש: לכל הגה יש גיל התפתחותי משלו ( רכישת ש' עד גיל 6) אם הגה מסוים אינו מופיע בגיל ההתפתחותי המתאים, יש לפנות לטיפול. (בד"כ לא לפני גיל 3.5) אך כאשר קיימים שיבושים לא עקביים של צלילים רבים, והילד אינו מובן לזרים, ניתן לפנות לבדיקה גם לפני גיל זה, כדי לוודא שהילד אינו סובל מקשיים בתכנון או בתפיסה שמיעתית, בד"כ רצוי כי גם לוודא כי שמיעתו של הילד תקינה.

 

ש: מה ההבדל בין חוסר שטף לגמגום?

ת: חוסר שטף נורמלי היא תופעה נפוצה אצל ילדים בגיל שנתיים עד ארבע בשלב הקריטי של רכישת שפה.
חוסר שטף נורמלי זה מתאפיין בחזרה על מילים או משפטים.
הילך אינו מודע לקושי זה והוא יחלוף ללא צורך בהתערבות טיפולית.
במצב של גמגום לעומת זאת , הילד חוזר על צלילים,מאריך אותם ולוחץ. לעיתים הגמגום מאופיין בסימנים של מאבק כגון:מצמוצי עיניים, עוויתות בפנים, חשש מדיבור וכו'
הילד בד"כ מודע לגמגום שמופיע בתדירות רבה יותר מחוסר שטף נורמלי.
כמו כן הגמגום יופיע ויעלם לסירוגין.
בכל מקרה של ספק יש לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת בעלת ניסיון באבחון וטיפול בגמגום.

 

ש: מהו דיבור חטוף?

ת: זוהי הפרעת שטף המאופיינת בדיבור מהיר , המלווה בבליעת הברות ובהשמטת עיצורים.

  

ש: האם דו-לשוניות עלולה לגרום לאיחור שפתי?

ת: התשובה היא לא! ולהיפך, ילדים בשלוש השנים הראשונות לחייהם, בעלי התפתחות תקינה (שכלית ושפתית) יכולים לרכוש בהצלחה שתי שפות בו זמנית ואף טמונים בכך יתרונות רבים. אצל ילדים דו לשוניים אכן נמצא, כי יש להם פחות אוצר מילים בכל אחת משתי השפות (אם כי במדד משותף של שתי השפות הם מציגים מספר מילים ההולם את המצופה בגילם). כמו כן, יש לעיתים החלפות דקדוקיות בין השפות ומשפטים שנאמרים חלקם בשפה אחת וחלקם בשפה אחרת. הפערים הללו, במיוחד באוצר מילים, אמורים להצטמצם לקראת גיל 3:6.
ילדים שהתפתחותם מעוכבת, ולהם גם קשיי שפה- רכישת שתי שפות או יותר בו זמנית עלולה להכביד על התפתחותם הלימודית והחברתית.